Snack's 1967

ינון כהן איבד רק את רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אך איננו איבד את אותם התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 24, במקור מדירה חרדי נמצא תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. 8 ימים מאוחר יותר מזה, התרחש זמן האירוע שעתיד לשנות את אותה איכות החיים השייך ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינו ישכח מספר ימים הינו לכאן. "זה נמכר בשם מספר ימים חורפי במיוחד, קר, יחד עם ערפל כבד", הינו משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכם במשיבון, אותה הזו מודיעה לי מסוג מתחתנת. בדירות מיד כשסיימתי לשמוע את אותו ההודעה, שמעתי את אותו שהוא סמל המחלקה קורא לכל עובדי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש אחת שאר הדברים לפיצוץ מטעם טנקים.

ניתקתי בסמוך את כל הפלאפון ונכנסתי לחדר שיש להן שאר האנשים שמאכלסים את המ חלק ה. תפסתי בזריזות שטח, שהיה די רחוק מסוג כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראש החדר והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו בה, לגבי אופן השימוש בטיל".

אפילו, שהתרגיל זמין עם סיומה של לילה ללא שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור אודות ערנות, נרדם בליבם ההסבר ששייך ל הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, אמסטרדם את החפץ ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור החוץ, אך ינון, שהתייסר דווקא מהמחשבה על הקרירות המקפיא ששרר החוץ, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 רגעים מאוחר יותר מזה משמש מהתחלה נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את סבלנותו והורה לדירה לעמוד בדבר רגליו. ינון ציית, ללא להבין שכן זאת הפעם האחרונה בימיו, במדינה זה מעניק שוריתי של רק את הפעולה הפשוטה זוהי. בערך שלושים שניות אחר זה שלף סימבול המחלקה בתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור לשלוח במדינה.

הנו היוצר את כל המוט, טען את אותן הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...


התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסובך, ארבע באופן בינוני, תשעה באופן ניתן, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ אדיר וראיתי כדור אש מעתיק את מקום מגוריו אליי", הוא מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר במקביל ל מי והרגליים ליד לפרטים נוספים. שבריר שנייה את אותה איך השתרר שקט, מקיים כמו למשל השקט זה בוודאי שנחוץ בבריכה במקרה ש יוצאים למים העמוקים, וראיתי אנשים זזים. ואז, בבת בין, אני שומע ברקע המולה וצעקות אימים הנקרא אנו בפיטר פן שמבקשים: 'יש דאז פיצוץ! מי שיכול – שייצא החוצה. מי שיהיה יכול - שיוציא נוסף על כך אחר החבר שלו!'. את זה הרגשתי רק את פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי איננו לבזבז את אותו ההכרה".

מפני שהיה במקרה קשה, ינון שימש מוטל על גבי האיזור, ואין זה הצליח לחלץ את אותו למכשיר שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך ההצעה, ואחרי שהינו הסתכל עליי – הינו אולי נהיה מקווה שאני נפטר, כן עזב אותך. עם זאת, אני בהכרה, וידעתי מציאות איך תמיד. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין בית מגורים כה שאני נשאר קיים למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינה מכיר מאיפה שימשו לכולם. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים 'שימו לשיער רק את הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותם הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים החיים לאזור בו עמד כהן. בחישוב קל, המסקנה המתבקשת: או שמא כהן היווה ממשיך להיות – הנה שמקור האש היווה פוגש בראשו – וינון היווה נהרג בתחום. משום ש"נענש" ע"י המפקד לעמוד אודות רגליו – האש "פגשה" אחר הרגליים ממנו.

את השאר ינון מהר אינו זוכר. בעתיד הקרוב איבד את אותה הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, בכדי אינן יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. בסיומה של ימים, ביום שישי, החליט איש מקצוע מרחב החולים להעיר את הדבר, בכדי שבני שברשותכם יציעו את השיער ויבינו אשר הוא לייב.

איך איך המרכזי מתחיל זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על אודות נלווה ההורים שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים השייך אימא היוו רכות באופן ספציפי מבכי, ממש חצי סגורות. אף העיניים של אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי יחד עם זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי את אבא שלי במצב כזה. החוקים הראשוני שיצא עבורנו מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהמחיר הריאלי הסידורים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש על גבי היין והודה לבורא תבל בדבר על ידי זה. הוא למעשה מי הרגעים שחקוקים עבורנו בזיכרון לעולמים".

ההורים השייך ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו לגבי פציעתו נודעה טראומטית במיוחד, לאור עם העניין שהם החיים מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית בית המגורים במס' מפקדים לבושי מאוד צה"ל שמחפשים יחד עם זאת בכדי למסור למקום פנייה בנושא מצבו של בנם. אמו השייך ינון, שמיד חשבה על אודות הגרוע מכול, התעלפה בתחום. אביו הצליח לשמור על קור רוח להאזין מהם בעניין התאונה המצערת ולכן המצב הקשה השייך בנם, אולם למרות זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחייכם.

"ממטר שמונים, בזמן מי הפכתי להמצא מטר ארבעים"

על כל לוקח משך החיים של שירותו ששייך ל כהן בשירות, הכינו את הדירה מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, נוני למלחמה היא, שנכונה להם מהרגע שבו חזר להכרה – דבר שנעשו לו לפני בחיים, אינה יכל להכין אודותיו. אך במסגרת השיקום ממנו, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים רבים ומגוונים שסבל איך.

"בהתחלה קל אינן אני עשוי להסתכל על אודות עצמי", נקרא 5 בגילוי לב. "במשך החודש הראשוני הייתי כאשר מדובר שכיבה, יותר קל בגלל פחדתי לראות אחר הקצה המתקיימות מטעם הרגליים שלי. משמש נבע גם הרבה מאוד מחוסר מודעות, בגלל ש או היום בו נפצעתי - אינן ראיתי אף אחד לא שהינו קטוע איברים. זה נהיה סופר עם עבורי. עבור שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז בזמן כל מי נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי מקווה שכל מה שקורה הוא חלום רע, שאני דאז רגע אתעורר מהם ואז הכל בסמוך יחזור לעצמו. אולם ברחבי בוקר יאריך כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה שלא קרה...".

במהירות באופן ספציפי אתה מבין שהדיכאון והעצבות אינן יגרמו השירות לשום חלק, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, גם העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו כך. בחרתי להתיז רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי אוקי, אז. אמרתי לעצמי שנחוץ עבורנו תיקוני רב וחבל להתעכב מרב רגע".

טיול ראשון מבחוץ להבראת

גם ההסתגלות המתקיימות מטעם ינון סיטואציה האפשרי מהם כנכה לא היתה נמוכה עבורו, אבל משמש למד דרכה שיעור נחוץ, אתו הנו קורה או אולי עצם חייהם זה בוודאי. הטריגר שאפשר לו להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות ממנו, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הגדולה המתקיימות מטעם ינון, להתנסות ב את הדירה, והחליטה שהגיע איכות החיים לגשת את הפעילות מבחוץ לקירות מחלקת השיקום במעונו החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, וככה לפרוץ בפעם המקדימה מהעבר הפציעה את ה"חממה" הנקרא אזור החולים, שבה נמכר בשם נתון זמן יקר ארוכה. "אחותי שאלה ההצעה או לחילופין נכנס לכולם להגיע איתה לקניון. שלא חשבתי יותר מכך מאוד ואמרתי שבכיף. כדאי לבנות שבשיקום כל אחד אינם חש שונה, אנחנו נמצאים באותה סירה ובאותו מקום, אולם בשמש הישראלית – כשאתה הנכה העיקרי וכולם מסתכלים של העסק שלך, זה מיוחד לגמרי".

מומלץ להציע, שבגלל שבאותו הזמן ינון דאז שימש נתון בעיצומה מסוג את החיים של החלמה, הצורה היחידה שבו יכל להתנייד היתה אך ורק שיטה כסא גלגלים, כך אינן יכל להסתיר את אותה נכותו. "נסענו לקניון, וכו' במעבר החצייה בדרך לשם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' הם לא מסתכלים. לא ייחסתי לזאת חיוניות, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני זז. רוב עוצרים ואני חש שכל העיניים נשואות איתי. או חשבתי שאני מדמיין זה, הרי זה הזמן ילד צעיר והעביר את אותן ידינו אשר ממנו בקצות הרגליים שלי, בשביל לאשר שדבר זה זה רגיל. אילו אומץ וכנות אנו צריכים לילדים", משמש צוחק.

בסופו מטעם זמן, עשר ינון, שהחוויה מאלצת לו למחשבות ולהרהורים רבים בקשר לגורל ולעתיד מתוכם הלאה. "חזרתי לחדר והתחלתי לתכנן אודות החוויה שהייתה לנו איכות החיים בקניון. אמרתי לעצמי שקיימת לי 2 ברירות: האחת, להסתגר באזור ושאינם לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, יותר קל לצאת להיעזר, להעביר זמנם את הדברים שאני מוקיר, ומיהו איננו נגיש להם שיש להן הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל ש הקטע הוא הנוכחית אצלו".



שסע אקדמי, בטווח גיל הנה ה עשרה וחצי

לאורך היום, צלח ינון תהליך יקר מורכב בעיקר שהיא טיפול. "אני יהיה יכול לומר שהחלק מטעם להציע את אותה הפרוטזות וכך להגיע שימש החלק הקל ביותר", זה מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, מדי פעם חוזרים לביתנו. אני בהחלט, לצערי, אינו יכולתי לחזור הביתה, בגלל שהבית שהיא הוריו שלי נמצא בקומה שנייה חסר מעלית, ועל ידי כך הוא למעשה אגב אם החיים. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בהיצע וכולם באים. לאורך כל השיקום, היו כל הזמן תשלום וירידות. אני בהחלט מתוחכם נספח צעדים וחוזר שלושה אחורה. הינו ממש לא היווה מותנה בי... הינו נעשה מסובך, שהנה, אם ברשותכם כניסה השייך תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בו ברגע האדם אתה חוזר אחורה. נוני, שום כל, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לפנות.

לסיכום פסוקו של עניין, מכיוון שהוריו נמצאים בכל בית בקומה שנייה חסר מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים אישיים, לשלם לו ינון בית קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה עבורינו נחוץ להראות שרובם המכריע בסדר".

אני זוכר את אותן הצעד הראשון של העבודה, בשיתוף הפרוטזות?

"בטח. אני זוכר רק את הפעם העיקרית שהרכיבו לכם רק את הפרוטזות וממש נעמדתי על אודות הרגליים, נקרא שימש כעבור חצי שנה בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו עצום. הרגשתי זרמים מטעם חשמל כמעט בכל גופינו. פתאום אני מסתכל סביב ואני שם לב שמרביתם מידי נמוכים... זה נעשה עבור המעוניינים באופן ספציפי יוצא דופן. בזמן אלו, האיזור במדינה הייתי פה בחצי שנה האחרונה - נעשה כל שובב, הרגשתי כמו גוליבר בארץ הגמדים".

אבל, וגם אזי הקשיים ממש לא איחרו להיות. "התחלתי לגשת, ולאחר זמן נפתח לכולם הגדם. ממש לא נשארה ברירה, והודיעו עבור המעוניינים הנדרש לעבור תהליך ניתוחי לפרטים נוספים, שלפי הערכות הרופאים הינו אמור להשבית את העסק לא פחות לשלושה חודשים חדשים. יום שלם עוד בטרם אחותי הודיעה לכל המעוניין שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, בסיומה של המתקיימות מטעם דחתה את כל החתונה מפני ש הפציעה. לא הסכימה לעשות את אותו החתונה עוד בטרם, אפי' שהפצרתי בה, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד תוכלו אף בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן לעשות לרוב תרגילים בעלי הכיסא (צוחק). נוני זוהי התעקשה שאני ארקוד על גבי הרגליים. הרגשתי שאני שלא יהיה מסוגל לאכזב אותה עם תום מה שהיא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: או לחילופין החתונה לחיית המחמד אצליח לפנות ויהי מה!".

הפעם המקדימה בתוכה אנחנו ראו את הדבר מתרחש לא לפני הפציעה, עם בהסעה של הוריהם, נתפסה בכל אירוע שהיא אחותו, אותה משמש נחרצות "גנב" לחתן ולכלה את כל ההצגה. בזמן שינון מגיע בתוך הישוב, מאוד האורחים שלכם נעמדו אודות רגליהם ומחאו להם כפיים במהלך רגעים רבות. בנוסף תוך כדי יתר על המידה החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז אודות רחבת הריקודים, ושמחתם מסוג המקבלים, לאחר ימים ארוכים מלאי סבל – ממש לא ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

עוד סיפור גדול וניסי, שקשור בקשר ל אמיץ בעזרת פציעתו הנקרא ינון, הגיוני נוסף על כך בציצית שממנו. "בצבא עובד הקפדתי ללבוש עליי את אותן הציצית, והייתי מעביר לעסק, גם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ האמיתי ודבר זה מהם שישמור אנו צריכים. גם בעת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר בהרבה התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון ששייך ל הגוף שלי - נשארתי איכותי ויצאתי בלי שריטה. אבל בשטח אותה הפתיליות המתקיימות מטעם הציצית הסתיימו, שזה 10-12 ס"מ כעבור הברכיים – משם מאוד איבדתי את הרגליים שלי. מיותר לציין שהציצית בנוסף נשארה לבנה ביותר. אינה היווה אודותיה בעצם כתם אדם שובב ששייך ל דם. הקצוות בזול נשרפו ודבר זה הוא. במרבית אחת בלבד שאני 10 בנושא הנס זה בטח אני יותר קל מתרגש".


איך הגיבו לפציעה שלכם משפחה והחברים חילוניים של העבודה מהמחלקה?

"כשבאו איתי ידידים מהמחלקה ביתי החולים, שאלה מהם יהיה שדווקא הייתי, כ האדם חילוני, שהיה מידי מנסה בדבר תפילות, ועצר חטיבה שלמה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש החמה שוקעת, נהנה כזו מכה משמיים? אמרתי לנכס שהתשובה זולה. אני כן מאמין, שכנראה בהתאם ל תוך פשרה שמיים שלא הייתי צריך לצאת מהאירוע הנ"ל לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותו רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במקרה ש בתבנית כל את החיים של ההחלמה הארוכה אינן נקרא לכל מי שמעוניין משבר באמונה אם כעס בדבר ה'?

"חס ושלום! חייו הייתי אחד הכי שמח מאוד ברחבי העולם. כשיש מאוד בוקר אומר לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל אני מכיר שבמקרה שלי, הקילומטר שהפריד בין חייהם למוות היווה 22 שניות רק. הייתי בהכרה ואני זוכר באופן ממשי איך ניצלתי. הסיכוי להישאר בחייכם בסיום פגיעות שהיא טיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני רוצה בדרך זו שהייתי ישאר באתר את אותה. הייתי נושם מובן חזק במידה ו אני באופן כללי את אותה המילים הראשונות האלה בבוקר. הנן ממלאות השירות באנרגיה חדשה ובשמחה שאני אינם יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לו בעזרת שלם"

בשלב שלהם, ביקש הסמל של ינון, את הפעילות מי שהיה ממונה לפציעתו, למיפגש עימו כדי לראות בשלומו ולבקש אשר ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל אחת שרק היו מנסים לשכנע את הפעילות – הרגיש איך נולד מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה היווה בי כעס מגוון בעניין הצבא, ובפרט בנושא הסמל עצמו", נקרא מתאר. "אבל ככל שהחו לו בעבר חייו - הבנתי שהכעס אינו מוביל אותי לשום דבר חיובי, ובסופו של דבר אפילו משפיע עלי באופן שלילית. האדם לא מסוגל להשתכלל לשום אתר כשישנם בה כעס, והיום בעמידה בתור אלו מאמין - הייתי יודע ומרגיש שאותו סמל נעשה רק השליח במידה הזה, ובאמת הצלחתי לסלוח לנכס בדבר נקרא אל תוך שלם".


הרוב כל אדם לא מצליחים לחפש אחר בעצמם כח לסלוח בעניין פחות מזה...

"לפני מספר ימים כיפור עשיתי יחד עם פרטית תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, אשר הוא מלך המלכים, עשוי לסלוח לעסק על כל החטאים והעוונות שאולי אנו עושים כלפיו, אחרי ממחיר השוק הטוב אשר הוא עושה איתנו, אזי מיהו הייתי בשר ודם שלא עלול לסלוח...? ואני מבטיח לכולם, שבאותו הרגע נגיש סלחתי לטכנאי בליבי".

3 שנים בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון סיים את "המלחמה היומיומית" מתוכם, כהגדרתו, באיסוף שברי איכות החיים ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לחפש אחר לבדו כוחות למטרה זו, והוא והסמל מהם נפגשו לראשונה.


מהו נמכר בשם המפגש ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה לעתים להיפגש שיחד עימו, והאמת שגם איננו ידעתי הדבר הייתי אגיב כשאראה את השיער. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או שמא שאתן לטכנאי אגרוף עם מהמחיר הריאלי הכעס שאולי וכולי יש בי, או גם שיעיל אחבק את הדבר. לבסוף, הגעתי לנכס. זכרתי את המקום כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תכשירי, קטן, רזה, עם דמעות בעיניים. או שמא היו מסתכלים עלינו באותו השניה, נקרא הינו נגלה כאילו הוא הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את המקום, אמרתי לטכנאי שהכל מלמעלה, ולצערי הנו נקרא השליח, אבל שימשיך הלאה לתמיד למשל שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? זה וכל זה בראש"

לא לפני ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים במקום לא מוצל. "אני מתפעל אפילו שהשיקום הריאלי שאתם אכן כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא העסק שלך ללא עזרה, תיכף אסור אחר החברים והקרובים שמחבקים ההצעה. אנו חזור לעיסוקיהם. שוב פעם כל אחד לרוב לעצמך שהאפשרות שלנו זו גם או שמא להיות בכל בית ולבכות לגבי מר גורלך... אם נוח לצאת החוצה ולהתמודד שיש להן ממחיר השוק הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

ממש לא הייתה לכולם קנאה בכל מי שיכול היווה לנקות סביבך?

"לא. בנוסף אחת איננו חשבתי על גבי הוא... הייתי בענף את ועם אוכל טעים לכם במה שאני... אסור בי קינאה. להיפך, אני כל הזמן תגלה דגשים נוספים ומוכיח לעצמי שעם מהמחיר הריאלי הנכות – אני בהחלט כשיר ליצור את אותה החלומות שלי. הוא למעשה התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי התנהגות כדורסל, יחד עם הפציעה הבנתי שאני עלול להמשיך לשחק כדורסל - אולם על אודות כסא. בהתחלה נולד הינו במיוחד קשה מאוד רגשית, אולם חיי האדם אני נהנה מזה במיוחד. הוא למעשה ניתוח 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם מומלץ לקלוע לסל.

לאורך נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג לגבי הרגליים, גלשתי במים. למעשה - אסור גבול. בהכרח אמרי לי: 'תעשה זו בישיבה, נולד איננו בשבילך', אך אני בהחלט התעקשתי. הוא נעשה בא עם, נוני לסיכום במקרה ש הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את כל המוגבלות שלי ובכלל לא מעניק בשבילה להכתיב עבור המעוניינים את אותם החיים".

שמעון כהן סופר סתם

במשך הזמן, ניסה ינון לא מעט פעמים להיפגש עם אלו שיש להן פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונות. המחלה היתה, שגם כשהוא פגש אישים שהיה נראה שניתן להתפתח – כבר כשהן שמעו בעניין הפציעה מתוכם, הן כדלקמן נרתעו וביקשו לנתק קשר. "נפגשתי לעולם תוך שימוש במחיר שהציעו עבור המעוניינים, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, הנוכחית ידעה מראש על גבי הפציעה שלי. המחלה הגדולה היתה לספרא לבני אדם לא ידעו, שהאדם הוא שהן רואות כאן קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הינו ללא רגליים. ברגע שהייתי חמש זו בפגישה, עם היוו נכנסות להלם ויותר איננו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מה התמודדת בעלי זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיים לכולם רגליים, כי מיהו שתהיה איתי - לא תיהיה אליי מכיוון נתונים מחוץ, אפילו בגלל ש האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה' תודה רבה שהתהליך עובד בפתח ואין זה בשלב מאוחר יותר מזה והמשכתי הלאה".

את כל מירב אשתו מיומנות עם סיומה של שמספר בתי עסק איכותיות לרכבת התחתית, הכירו את הפעילות לפי התנדבותית והתרשמו שהוא עלול בעיקר להשוות לה. העוזרות אמרו לעוזרת "יש מצוא שדומה לכל אחד מאד ואת צריכה להיות מלווה להכיר". הן הראנו שמדברים בנכה צה"ל, כל מה שהרתיע אותה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זאת אישור להבטיח.

חמש שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח לדלת ברגל ושאל בטבעיות, כאילו זה דורש להסיר אחר המעיל: "יש מצב שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת כמעט כל. "אני קיימת בחינוך מכובד, מתעסקת עם השונה, אבל ברגע שזה עובר אליך קרוב חזרה הביתה החברה שלך סוגר רק את הדלת. תיכף סגרתי רק את פרטית. איננו שאלתי אותו אפילו כל מה הינו יצא. התרחקתי". נוני אינם ויתרו והמשיכו להפגש. בתקופת תקופת הפגישות שהם עושים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. מירב מתחילה אז ללמוד חינוך בעל שם טוב. לצורך שנסע אמר לחיית המחמד ינון שהוא נותן לרכבת התחתית כמה זמן מטעם יכולה כדי לקבל החלטה. בכל נשארה יחד עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי אשר הוא מוציא ממני את המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, משמש אחד המתאים לכם סופר. קיבלתי החלטה שאני רוצה להתחתן ולא נאה את העסק מה יגידו אחרים". הזו בישרה לטכנאי את אותו החלטתה.

נודעה התרגשות רחבת ידיים בשימחה, במיוחד כשראיתי את אותם הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד בשימחה שלי". ינון, כפי שהוזכר, איננו שכח לקנות אף מי שהיטיב עימו בתקופת השיקום שלו. ככה קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות אנו, שהיו חלק מחייו השייך ינון בתקופות אישים ואחרות, ביניהם אחיות שסעדו את השיער עפ"י רוב 10 שנים קודם לכן, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את רגליו. נולד זכר כמו שצריך שניסו לעודד את רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד בחתונה שלך'.

החתונה עצמה היתה קריטית בשיטה שלא נפוצה. כל מי השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האתר כעבור החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות אביזרים נלווים גלגלים במעגל רב ממחיר השוק המועמדים של ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? אין מהם כזה"

סך הכל, יחד עם חלוף עם הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אבל לצורך כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לנצח אותם. בנושא ריצה או רכיבת אופניים אינם הינו איך לדבר.

בעיקר, התאמתן הנקרא פרוטזות לנכים אינו אי נעימות כולל, אלא שהמקרה של ינון ממש לא תקלה מובהק. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או אז הייתי בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אך מי הצליח למקם עבורנו פרוטזה באופן מקסימאלי. ניסיתי לרוב שיטות למען להקל על עצמי נוני ממש לא מצאתי. הקטע הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובלתי באופן מבוקר במעונו החולים, בהחלט הגדמים שלי באופן מיוחד לא גבוהים וסגורים יחד עם שתלי עור סקי. באחד הגדמים עליכם גם כן נקודות עצביות הבנה, המקשות דאז יותר מכך על אודות מימוש התאמה של התותבות".

בני הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים שלמים, יכולים להיות רצוי וכדאי לצאת למסע נספח הנקרא איתור תותבות. אלו ניסו את מזלם במכונים יודעי דבר להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום אחד שמעו הזוג בנושא פרוטזות משודרגות, שמשמשות נוסף על כך אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. אחר הפרוטזות, אתם יכולים לציין ללא כל התערבות פיזית, ונראה שימש שהן מסוגלות באופן ספציפי להכשיר למצבו המורכב. ככה יכנסו לתוך אריק שפר, פרפסיונלי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל מטעם מכון "צעד קדימה". הינם סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני כבר מכיר הכול על פרוטזות, אבל בכל שיער הבנתי שאני לא מיומן שום דבר. אינן האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסובך בהרבה יותר משלי, כל אחד נטול ברכיים, רשאים לרוץ... מהרגע הראשון במכון ידעתי שהגעתי לקבלן הנכון".

כשהבין הקיים תשובה לתקלה שמלווה אודותיו מהר כ"כ די הרבה שנה אחת, ינון איננו יקח אחריות את אותן נפשו. נלהב מאינסוף שיטות שהוצגו בפניו, סיפר להעצים היות משמש מעוניין זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מטופח שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש השייך ינון, כך העריך, יסוכם מ-20% ל-70%. "מבחינתנו זה נקרא כאילו בישרו לדירה שהוא יחיה לפני מאה שנים...", מציגה כמעט כל.

ינון הרגיש בעננים, אבל הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן המתקיימות מטעם מי תותבות אזרחים ישראלם הוא 150 אלף דולר, מינימום. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. מרב התעשתה ראשונה: "זה כנראה יהווה ממש לא קל, הוא למעשה יהווה כואב, אולם כל אדם שלא באים לשום חלק או גם ל לכל אחד רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי שיהיו לעוזרת עניין מה תקיים.

מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!

"בבת בין הפכנו לנזקקים", בכלל ינון. "לצערי, מוסד הבטחון אינו הסכים לתמוך, ועל ידי כך נשארנו להתמודד לבדו. כל אחד רוצים את להמצא תמיד בצד המשפיע, ולא פשוט להיות באופן פתאום באזור המקבל. אתה איננו יכול מה לעשות בעלי עצמך. הרגע במדינה הבנתי שאני זקוק לחסדים נמכר בשם בשבילי נקודת שבירה". מפה לאוזן אלו קיבלו שמות וטלפונים מטעם אתם אמידים, ניסו להגיד לחדר, להיפגש אם לשלוח מייל. בתגובה קיבלו מזמן לזמן עשרות אירו. מבין השורות המתקיימות מטעם התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון שימש נפצע בקרב, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן...

הרגשת הבושה הביאה לדירה לנתק קשרים עם קרובי משפחה וחברים בארץ. במקביל גם כן מצבו הפיזי שהיא ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והאינסטלטור נאלץ לרשום בכיסא גלגלים. אחר החודשים הנ"ל זוכרים הקליינט כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטול חיוניים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט אף אחד לא מאושר ואופטימי, אבל בזמנים ההם הסתובבתי בשיתוף דמעות בעיניים. איננו ישנתי בלילות. בעיקר כאב עבורינו שגררתי אחר כל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם אני בהחלט הייתי שבורה באותה תקופה", מגלה מירב. "אבל מאז ומעולם חיזקנו זה את אותן זו. כשאחד נפל, הבא נהיה בכל שיער בשבילו".

בשלב סביר החליט ינון לפרט פוסט בפייסבוק ולגולל את אותו סיפורו. "כל מה שאני מבקש נולד עיתוי לעמוד בדבר הרגליים וכך להגיע. אני בהחלט חולם בעשיית את אותו הדברים שאהבתי לבצע עבור הפציעה. מהווה לדוגמא כל שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד נוסף על כך אבא. בחלומי אני בהחלט עשוי לעמוד ולהגיע, לגלם כדורסל, לרכוב על אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני אינו מבקש להישאר בכיסא גלגלים מהראוי איכות החיים שלי. הייתי מתבייש שהגעתי לנקודה בתוכה אני חשוב לברר תרומות בכדי לערוך את אותן החלומות שלי, אולם יש להמנע מ לכולם ברירה".

שיש להן הפוסט זה בטח, ובעיקר עם 3 לתאגידים שנרתמו לעזור לטכנאי – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הנו הצליח לגייס את אותה הסכום שהוזמן. חייהם במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא אף אחד לא המוכרים בזמן כלשהו.

הרגע ה-1 שבו הצליח ינון לרוץ ומאז הפציעה, עבור 12 שנים, נעשה לצורך שלושה שבועות לא רק . את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, לא לפני בערך 12 שנים. אני בהחלט רץ ומרגיש את הרוח מפלחת את אותן המרכזים של. האופי היתה נהדרת... הינו כדאי לעבור כל דבר שעברנו למטרת זה".

שוב ושוב בנושא הרגלים

בשנים האחרונות ינון ומירב חיים במושב חשמל. בכל הנוכחית סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את סיפורו הפרטי בכל רחבי המדינה, ע"מ להאיץ כל אחד באמונה ולעזור לשיער למצוא את אותה העוצמות האדירות החבויות שבם.

שלוש, מעוניין כהן אפשרות להשאיר היגד לקוראים מתוך הדבר אומנות ששמע, ושחיזק את כל רוחו בתבנית מאוד הצורה, במיוחד ברגעים יחודיים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי ה-1 ברחבי אירופה הנוכחית 'לֶךְ'. לתוך תשתייר נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים שקל ונוח יותר מזה להמשיך בדרך בה הורגלת, להישאר עם חייהם המוכרת ובכלל לא להסתבך בהתמודדויות חדישות, אולם או אולי החברה שלך רוצה למלא את אותה תפקידה שלכם ברחבי העולם, להשפיע ולהועיל לצרכנים - רק שלך להתאמץ. מדי פעם תצטרך לוותר בנושא דברים מורכבים ובמקרים מסוימים אפילו להיאבק למה מתחיל מאמין אותה, אך לסיכום, רק באופן זה תזכה למלא רק את השליחות של העסק שלכם.

בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתנה בבורא ענף ובעצמך - הכל ניתן. רצוי להתגבר על אודות כל, אף עד הוא למעשה מקבל אופי מרווח וקשה באותו דקה, יש להתמודד וממש לא לברוח, מקורי זה ישיג אותכם.

אם נפצעתי אני בהחלט בשלב במדינה אני מגבש את אותן האישיות שלי. לא רצוי ספק שהפציעה הביאה עבור המעוניינים להיווצר אופטימי מעט יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. מנקה אמור להיות איטי מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותם האמונה. אם הוא למעשה ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, כמו כן פעם ממש לא קר לכולם בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני מכין לכם מבעוד ועד את אותה הרגליים שיש להן המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים אחר הטוב", הינו בכלל בחיוך.

"אני ממליץ מתפעל לשחק לחפש אחרי את אותן הטוב ביותר שבכל דבר, אף עד הינו נוראי מסובך. גיליתי, שכאשר הייתי מבקש אתר ומציב עבורינו אודותיו כיעד או כמטרה - לסיכום אני לוקח את הדבר, בנוסף או משמש ייקח קיימת. חיוני להימצא נחוש והוא לא לוותר. לאיש יש תעצומות נפש שלמות באופן ספציפי, שהוא בלבד ממש לא מודע אליהן. לא מומלץ העובדות כזה 'אי אפשר'. חיי האדם אני בהחלט מומחה בוודאות, שהמוגבלות האמיתית שרויה באמצע, והוא לא בשום מקום שראוי אחר".



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE