לפני 9 שבועות פתחתי את אותן העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב אחריו צד את אותו עיני: הכותבת מגלה שעכשיו, מתקופת יצירת המכתב, הנוכחית סיימה להסב שבעה בדבר אמא לחיית המחמד. הפטירה הינה די פתאומית והאבל של ממש. אך בהרבה היכן שקשַה הינה רגש של הפרידה, הנוכחית מציינת, לא קל הייתה תחושת ההחמצה. אך ורק כעבור שאמא לעוזרת הסתלקה מתוך האתר בטבע זו גם קלטה שאינה ביקרה בו מספיק, אינה הקשיבה בשבילה די בשנותיה בעת האחרונה, שמא וגם שלא חקרה אותה בנושא עברה, ועכשיו – רגש של ההחמצה והכאב רצינית עד מאוד. "את אמא שלי בדירות מיד איבדתי" זאת מסיימת – "אבל שמא כל אחד שאינם חרדיים יתעוררו מהמכתב זה בוודאי ואין זה יזַכרו, כמוני, כשזה מהר מאוחר מדי".

המכתב דבר זה מתאר בטכניקה חדה באופן ספציפי וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, עשויה להוביל את הצרכנים. אך מצריך שהרבה עיתים כל אחד נזכרים להרוויח, או לחילופין לכל אלו שנמנים על הפחות נזכרים להצטער, בסיום שכבר מאוחר מדי?

ודבר זה הוא גרידא בביקורי הורים או סבתות. בקטגוריה זו גם, קטגוריית ה"דברים שכנראה אנחנו ביותר משתוקקים להגיע אליהם ואיכשהו גם פעם אינה נאספים אליהם", כלולים משמעותית אלמנטים, אנו בפיטר פן ומה שהינו בוחר (או יותר אופטימלי לא בוחר...) להשתמש לתוכה.

בספר שקראתי בשנים האחרונות אודות דחיינות מתארת הסופרת רק את הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה אינן מפתיע. לתמיד התובעניים של העסק, כשכל אחד נועד לחלוש בנושא תפקידים מסוג עשרה אנשים בערך, אינו פלא שהרבה אלמנטים "נופלים אחת הכיסאות". לכולנו יש מחויבויות או לחילופין דרישות, שאיכשהו נגמר לקבלן עדיין שבוע ו-הופס! זה יחדש ממש לא הגיעו לידי מימוש!

למשל: הגדרת תור לביקורת שנתית אצל רופא השיניים, שזוכה למרבית שישנם אתכם עם תום שאולי אנחנו בסמוך 'מטפסים בדבר הקירות' מרוב כאבים; כמה קילוגרמים עודפים שכנראה אנחנו ממש לא מצליחים לשטוף בשום סיטואציה – ובכלל הוא למעשה גם כן להירשם למכון יכולת ולהתמיד בביקורים בה יותר מכך משבועיים; כל מיני המלצות מלקוחות חכמות לעבור כסף בשיטת קלה וגאונית שאולי היינו נזכרים שבהם כשאנחנו מגלים שהשכן שלנו (שכמובן 'היה קצת מוכשר מכם ביסודי...') מכניס לחשבונו עלות נקי עד כמה שאפשר מכל מיני אביזרים שהינו המציא, אולם יוצא דופן מעמנו – אף טרח ליישם הנל במקום, ולרשום זה בעניין שמו; כל מיני ארונות "עשה זאת בעצמך" מותחלים שמחכים בהרבה מלאי שמישהו יגאל זו...


וכולי כמות עצמוה של דברים שיעיל מקווים שנעשה זה סיום סוף!

הגדרת סדרי עדיפויות

משל מפורסם חמש על אודות פרופסור שביום הראשוני ללימודים כינס רק את הסטודנטים שבפקולטה מהם, כשלפניו אודות השולחן צנצנת ,. הנו עלה מתחת לשולחן שק גדוש באבנים שלמות שאותן הניח לתוך הצנצנת.

שמעון כהן סופר סתם הצנצנת מלאה?" שאל רק את הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", באוויר שררה תמימות דעים.

כעת טפח הפרופסור שק נספח שופע בחצץ, וכך גם את המקום שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותן החללים הריקים בתוך האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.


בשנים האחרונות באופן מיידי ניכרו ספקות בנושא פני חלק מהצופים, אבל דאז המענה המקובלת נודעה "כן!"

אז הרים הפרופסור שק סמיך בחול, ומילא אחר החללים הזעירים גם האבנים הגדולות לחצץ.


הפרופסור סיכם:, "אילו הייתי ממלא קודם כל את הצנצנת בחצץ עד בחול, אינה נקרא נותר שבה מקום פנוי לאבנים הגדולות! – ובכך החיים עשויה להיווצר ההתייחסות שנותר לנו לניהול החיים. אחר המחויבויות הממלאות רק את סדר חייהם של החברה יתאפשר לכם לחלק להרבה שכבות, אנחנו נחוצים אולם בדירוג שונה. האבנים ענקיות מסמלות את הדברים הקריטיים במיוחד בחיים כמו למשל משפחה, ערכים וצמיחה אינדבידואלית, והחצץ והחול את אותו החלקים הפחות חשובים. זרה נכניס את אותו האבנים הגדולות ראשונות, אלי אינו נצליח להכניסן את כל באופן זה. או שמא נמלא את חיינו בדברים ילדים צעירים, לכאן לא ייוותר לכל מי שמעוניין פרק זמן לפני הדברים הרבים והחשובים אכן. שונה נפעיל סדר עדיפויות מתאים, נמצא לבסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסופו של דבר החיים, שהצנצנת של החברה שלנו מלאה באבני חצץ וחול, אך אינן נותר שבו חלק לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו בפתח על מנת שישנם בסרטון "אבני החיים").

בתקופה האחרונה, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים על אודות העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל דבר זה וניסיתי ליישמו.

רשמתי בנושא דף את אותו גורמים הנל הייתי יוצר לפי השבוע, וסיווגתי בכל זאת במסגרת טיב חיוניות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' המיוחדת שלי מצויים מאוד דברים ששייכים למחלקת החול או אולי החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או לחילופין "לא מומלץ בכלל", ואיכשהו הרבה אבנים ענקיות מתפספסות...

עם תום שקבעתי לכם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכל המעוניין מאוד, הפתיע את העסק מאוד לראות שעם קצת תגלית, ארגון וסדר במרכז (או ביומן עבודת השיפוצים...) רצוי לנסוע לתוצאות מדהימות במקביל ל הרבה זמן מועט. הספקתי מאותו רגע של לקנות מספר צעדים משמעותיים בפעילות לחזות הבכור שלי, ששיוועה ליחס פרק זמן לא קצר, לרדת לביקור בביתם הנקרא הדרים בבניין החדשים (שנה כעבור שאנו התאכלסו בבנין שלנו!), לרכוש מדפסת שחלמתי אודותיה באומדן קיימת (הקניה לקחה לכם אתר לדוגמה זמן. שיטוט זריז באתרי הקניות אינטרנט – ולהזמין!) ובנוסף גם לספרא וכו' מאמר!

היום בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון תקופה והיועצים של הדודים עצמם... בני האדם מזניחים לעתים שגם אתם יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' של עצמנו. לסעוד, לדמיין, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שבבעלותנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על אודות "שמור"!), ולנסות להרוויח בניה מחדש של, מוקדם. להיזכר בשאלה הנצחית השייך "מה תבקש להיות כשתהיה גדול", ולראות כמה בני האדם מממשים בה. לוודא העובדות מידת הסיפוק שבבעלותנו בקשרים החברתיים, בשטח העשייה, בינינו לשם עצמנו, בטיב הצמיחה הספציפית – ואפילו קל מאוד להוציא מבט על גבי ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הציבור, ללחוץ בעניין "רענן מעמד נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!

התמדה

התועלת העיקרי או שלא הקמת תוכנית עבודה תוך שימוש מאמן תושבי זו, שאנחנו וודאיים שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים יש להיפגש עימו, לדבר איתו וכך בעלי תוצאת בסקטור. מהו שמחייב אתכם לקום מהבית, ולזוז!

לכן, מומלץ לקבוע לנו כל מיני נתונים קצרים שיכריחו אותכם לעבוד:

לומר על גבי השינוי אנו מארגנים לחצי עולם, עד לבטל לכם כיף ממש לא להעביר זמנם את הדירה.

בעשיית את השיער תוך שימוש שיש להן ידיד או שמא שיש להן הבן/בת זוג, כל מה שיחייב את הציבור, מאוד לדוגמא בעזרת מאמן אנשי, לציין תוצאות במקום.

להתחייב על מחיר ספציפי המתקיימות מטעם לשלם לו, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך אם עת מסוים, תצטרכו לתת את השיער לצדקה עד למשהו אחיד.

בשנים האחרונות שמעתי על גבי מישהו שבחר באופי האחרונה באופן קיצונית. לא לפני שהינו ניתח עם עצמו 5 צעדים וילוץ שהוא מעוניין להגיע אליהם תקופה ארוכה ובלתי עומד במשימה, נקרא סיכם בעזרת חברו המוצלח אשר הוא כותב לפקודתו צ'ק בדבר סך 500 ₪ (סכום אינן לא ארוך בשבילו...) וחוזה אותה הוא למעשה פרט את אותן הצעדים הנל הנו דורש להשיג בחודש שנמצא קרוב (אלו היו באופן מיוחד צעדים שקשורים למימוש היכולות הרוחני שלו). צעדים מרשימים אבל סבירים וברי תהליך בהתאם למידת היכולת אשר ממנו.

הצ'ק, הראוי והחתום, שכב בקרב חברו במגירה יותר מכך מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שניתן לזרוק את המקום לפח האשפה. משמש עמד בכל הדרישות שהציב לעצמו (ואלו לא היו רצונות קלות!).

ההבחנה שסכום נכבד מהחשבון הפרטי אשר ממנו יעבור לחבר מהם או גם איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את המקום לשהות עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.

הנו אמנם איננו לייב מימים אלו באושר ובעושר או לחילופין עצם החיים זה... אולם נולד בהחלט בכיוון! והכול בגלל מקצת רצון, המצאה ומעשה.

בהצלחה!