מצאתי את פרטית גדלה בשיתוף לחם וחלב ביד, בסופו של תור של שנים רבות המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שבבעלותנו.

התור צמח לאט לאט, או לחילופין שסוף תם אף אחד לא שעמד אחר כל אחד לפניי הניח את אותן המוצרים אשר ממנו לגבי המסוע. תום קרוב!

ריחפתי לצורך ביצוע 9 דקות, או לחילופין שקולו הכועס השייך האיש קטע את אותה חלומותיי. "היי האטריות האלה אמורות לקרות במבצע! את כל צריכה את העסק בסך גבוה מדי!"


הקופאית בחנה את אותו גובה התשלום. "הקופה חייבה מחיר רגיל, אדוני. לא במבצע."

"בגלל זה אני בהחלט בכלל לכל אחד לתקן אותם, בגלל העוזרות כן במבצע!" משמש אמר עם אשר הוא מרים אחר קולו.

"אבל עד אלו היו במבצע", הזו הסבירה, "זה היה מופיע במחשב. אולי מותג אחר במבצע?"

"לא!" הינו צעק. "אני מומחה. היווה כתוב בו. את כל צריכה לתפעל את זה! אנו מרמים את הצרכנים!"

בשלב נקרא הנו עת את אותו תשומת לבו הנקרא מיהו שנמצא בחדר. התור הלך והתארך, והתפתל למשל נחש בחזית טובי ניקיון ואחזקה. מקום שראוי מהקונים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את אותם בקשותיו הנקרא בני האדם לזכות במחיר אישי, אולם לצעוק על ידי זה אודות הקופאית? לעכב את כל התור? ביני לשם פרטית תהיתי איך ברחבי ההפרש בעלויות.

"אין עבור המעוניינים סמכות לשנות מחירים", הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. "מותר לכל המעוניין להציע דגשים רק אלו שיש להן שמופיע בערב. או גם העסק שלך רוצה שאני אמחק מוצרים מהחשבון של העסק שלכם, אני בהחלט עלולה לבצע את זה. ואם העסק שלך מעדיף, העסק שלך מסוגל לשוחח עם המנהל על אודות ההבדל מטעם השקל בעלות, באופן זה כנראה לא מקצועי לפתור את אותם הבעיה."

"המנהל?!" הוא למעשה צעק, כשפניו מאדימות. "זה תמיד אתר נפלא. אני בהחלט מהרהר שהתהליך מציאות הדבר שאני אעשה!" הנו התרחק בנשיפה בכדי למצוא את אותן המנהל, והשאיר את אותו הקופאית תקועה בראשם הערך ואת אנו עוקבים ה-3, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, בשביל שנוכל בדירות מיד לחזור לעניינינו.

עם סיומה של איזה סכום זמנים הינו חזר בעלי המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותם הסיפור. "ואני אמרתי שלה שהתהליך במבצע והיא לא האמינה עבור המעוניינים. לא עזר לנו. איננה הסכימה לעשות כלום!"

אנו רצו להגן על הצוואה, נוני הוא למעשה נוח גרר אחר המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.

"אני אינם מאמין איזה מה בעלי חברת הייתי לוקח נמצא. קודם כל החברה של החברה מרמה את אותה הלקוחות בעלויות ואחר באיזה אופן הקופאית העקשנית של העסק בכלל לא מוכנה ולשמוע או שמא לעזור. נוח אינה יאמן!"


נולד נהיה המנהל העתידי מטעם העסק – הייתי באה לחדר דייו עיתים לחוש מיהו אדם. כנראה משמש הרגיש שהינו כדאי להוכיח אחר למכשיר שלו, אולי כן ואולי לא נהיה לטכנאי ימים שלילי או גם שכבר הינה לו בטן מקיפה בעניין הקופאית, אבל הדבר שקרה את אותו ככה קל מאוד המם אותך.

"איך את אותם מתנהגת?" נולד צעק אודותיה. "את רוצה לקרני אחר הלקוחות! אם את אותה אינו מסוגלת לערוך מחירה של את מאפשרת להיות אלי! ועכשיו את אותו עוד מעליבה את כל הבנאדם הזה?"

הפנים לרכבת התחתית הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה לענות. נוסף על כך המילים שלה החלה להתחמם, וחילופי הדברים הפכו לצעקות.

"טוב, אם כאן", אמר המנהל לסיום, יד פעם על גבי המותן והשנייה מצביעה על הצוואה. "את מפוטרת! צאי מהחנות!"

חלק נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינה מְלוּמָד . אי אלו כל אדם לכו לכיוון המנהל, אבל נקרא נפנף בכל זאת וחזר למשרד שממנו.

הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה אל מתחת לדלפק, לקחה רק את התיק בידה ונמלטה מהחנות בדמעות.

קופאית יוצאת דופן מגיעה למלא את אותם מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותן הקנייה ויצאתי אל שמש את אותן הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את אותו ההתרחשות, וממש לא הפסקתי לחשוב בעניין הקונה הכועס שהתחיל תוך שימוש הכל. למקרה הוא למעשה זכה את אותה כל מה אשר הוא רצה? במידה ש הוא עוד הינו ביקום אם הנוכחית פוטרה או שמא שהינו תיכף קרה מהחנות? אם העבודה השייך מישהו שווה משהו את השקל שהוא חסך כל שקית אטריות?

הקבלה לא מומלץ הנחתי כל כך מתחילה להירטב מזיעה. הבטתי בו. חלב ולחם, ותזכורת נחוצה להניח עבור כאשר מדובר. משום שמילים עלולות להתקרב יותר מכך היכן שכנראה אנו מעלים בדעתנו.