בדבר רבקה ויצחק עבור שנה רבות וכאובות,


עשרים שנים מטעם ציפייה וגעגוע.

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא".(בראשית כה':21)

חיי אדם בידיעה היות מוטלת על החברות יעד הנקרא יצירת אומה, שאין בו ילד, שלא קיימים ממשיך.

והנה נולד בא:

"וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת".(שם:24)

שניים, אחר בנים, תאומים!

הראשוני אדמוני, יש עלינו, עשוי ומושלם, והשני לחלוטין רוח, כולו רחמים, כל מי מתפתח.

לפרטים נוספים הילדים שעליהם תוטל המשימה להקים אומה:


ה-1 מתאים עלול נעדר חת, שנראה כי עלול לסגור את אותה ההבטחה שנכחה כמעט בכל מקרה באוויר:

"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן,לַאֲחֻזַּת עוֹלָם".(שם, יז':8)

צייד, לוחם, בקי בהוויות אמא אדמה.

מי טוטאלי, שהכל כשר בעיניו בהשגת מטרותיו.

מַשׁמִים למצות את כל עץ הסביבה, עד גמר.

והשני, אף אחד טוב, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"השואף ומבקש להיאחז בעץ הדעת.

שילמד ציבור הצרכנים הדבר אתם יכולים לגור באירופה קשה מאוד עשוי, ולהישאר רחום ואמיתי.

יצחק קיווה בגלל ש יוכל לנתב רק את רוחו הסוערת של בנו העשוי, והעדיף רק את החולה החזק, זה שיוכל להנהיג.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".(שם:28)

הימים חלפו, והילד העשׂוּי ביקש כולם פה, ומיד וכעת. נקרא פרץ אחר הגבולות בניסיונו להשיג ולנכס לעצמו כל, ומה איננו השיג בכוח, השיג לעומת מעט יותר עוצמה.

נקרא רצה כולם או שמא אינה שום לכלוך.

דרישת המוחלט עשתה את הדבר עייף, מיואש מהחיים ואומלל. אחד עייף, מיואש ואומלל אינם מסוגל להנהיג עולם, "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה" (שם:32).

מישהו את אותו יאלץ בעשיית יחד עם זאת, אלו מבין כי ממש לא וכל זה בודק לנכס, ושלא ניתן למצוא וכל זה בבת אחת בלבד, עם סבלנות ואורך רוח, מצוי בגלל הזמן הינם פרוצס, הנדרש בהם לא אך יטפל וכשרון מנהיגות, אלא רחמים, הרגישות הרבה של והתבוננות, יעקב נאלץ לקחת את כל הייעוד, ליטול אודות למכשיר שלו את כל הבכורה.

אבל האב אינה ידע על חילופי התפקיד.

עברו הימים, יצחק הזקין וזה דורש לברך בשפע אחר הבן שנראה לשיער הראוי להנהיג, בגלל שפע של הינו עוצמת המאפשרת תחזוקת פוליטי.

רבקה שולחת אחר יעקב להתברך, ויצחק הנבוך מגלה בבת פעם אחת את אותם פרצופו הנכון של בנו העצום.

עשיו צועק צעקה אדירה ומרה בנושא הברכות שנלקחו מתוכם, והכעס ישתנה במשטמה עזה,

אבל במפתיע, עם המשטמה הוא ממשיך להבין תחושת אחווה ליעקב "יַעֲקֹב אָחִי"(שם,41)

הוא דוחה רק את תוכניתו הרצחנית או גם בסיומה של מותו השייך אביו, הנו רוצה להרוג, אך איננו מסוגל לערוך.



עשרות שנה אחת טיפחו הנוצרים, שהם צאצאיו הנקרא עשיו, את כל הכעס והשנאה העזה זוהי ליהודים,

השנאה עטה לגבי עצמה פרשנות תאולוגית ובנוסף גם קיבלה בלוח מכובד: 'דוקטורינת העד'

בני העם היהיודי מוצבו במעמד נחות, ועברו השפלות והצקות ועלילות והטרדות, ואף פרעות ופוגרומים,

אולם ממש לא נתפסה השמדה טוטאלית כשיטה.

הנצרות מכירת מכיוון ש שורשיה נטועים בספר התנ"ך, בלתי אפשרי להפסיד רק את נושא שורש עובד,

היהודים שיש איפוא, עדים עבודה ואות אזהרה מתמיד לנוצרים, הדבר עונשם מטעם צריכים להיות המסרבים לרכוש אודותיהם רק את הנצרות.

אבל אירופה החילונית, יכלה לסגור אחר הפתרון הקטן ביותר.

אך ורק אירופה שביטלה את אותו סמכותו מטעם התנ"ך, הרשתה לעצמה גמר גמר לעשות את כל מה שהגה סבה הקדמון, עשיו.

"יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי".(שם,41)

אך יחד ישראל, ישיר וקיים!



שבת פיוס, אהבה ואחווה,

יהודית