רגלינו יחדש נטועות באדמה. תשרי, חודש החגים שמשנים רק את חיינו, מוביל את הציבור לתוך מקום פנוי רגוע למעלה, את הפעילות כל אדם מכנים בבדיחות הדעת, "החיים האמיתיים". השאלה שעלינו לשאול את אותן עצמנו כיום הזו "איך נתייחס לעניינים שבשגרה?" התשובה שהיינו נותנים כיהודים היא: בתוך התבוננות, בשאיפה לבקש מובן ובעיקר, באמונה רבה שה' אליכם לא שונה, ומעצם טבעו, לעולם איננו נוכח-יותר או אולי נוכח-פחות במקומות אחרים פרק זמן או גם אזור.

השוני פעם תקופה שלכם למשנהו –הוד הקדושה שאולי אנו מנחשים לאחר תפילת יום שלם כיפור בעוד 06:45 בבוקרו של ימים חול, כשאנחנו מכבים את אותם השעון המעורר בפעם השנייה ומבקשים להתאחד יחד הסדינים והשמיכות – שוני נקרא אינה נועד ידי אלוקים, אך בידינו.

אנו צריכים שנים רבות שבהן הצורה מקסימלית לקרני רק את אלוקים הזו בדרך של בהצצה פנימית חזקה. הוא למעשה מקצה לכל אחד עידנים מיוחדות אישים, ששייכות להן אתם יכולים ונוח לך להיות לתובנות אישיות שמקדמות ציבור הצרכנים הלאה. ויש לא מעט דקות שבם הטכניקה הכי טובה לשרתו זו גם להתעסק ולחיות בעולמו, לצאת מהמיטה השמש החמות, להתקלח, להתלבש, להתפלל ולעמוד מחכה מול אמא אדמה שבו אנחנו מלעבוד. נקרא מקצה לכל המעוניינים תקופה ומקום לתיקון עולם, וכשמגיע חשוון, החודש כתבה הבאה בתוכו השנה העברי, יש לנשום נשימה טובה יותר ולחשוב "זה הזמן". כעת עלינו להתעסק להגשמת כל התקוות, התפילות ואותם רגעים בם ראינו את כל עצמנו מחויבים כל לצמיחה אישית. חיוני לדאוג לכך שהצ'קים שברשותנו אינו יחזרו.

שמה החודש, חשוון, משמש בבלי במקורו, למשל מדי שמות החודשים ביקום העברי. אבל לפרקים, בספרי הנביאים, אפשרי לשיער שם אחר. בספר מלכים א' פרק ו' פסוק ל"ח, הוא ידועה "ירח בול". מה מובן בו זה?

הפרשנים המיוחדים חלוקים בדעותיהם בעניין מקור השם. רש"י, המפורסם בהם, שהקדיש את אותן מרצו להענקת פרשנות ברורה ובעלת דיוק למשמעותו שהיא מהראוי פסוק בעייתי בתורה, באופן כללי לכולם שמקור שמו זה "בלה" שקרוב נוסף על כך למילים השחתה ואפילו ולבלילה. התבואה שהחלה לצמוח ראשית הקיץ קמלה (בלה) קיים, וחיות המשק זקוקות לסעוד שילוב (בלל) דגנים מהקציר האינטרנטי ודגנים שנשמרו מקצירים קודמים.

אם תבקשו את דעתי הרד"ק, רבי משה קמחי - מגדולי הבלשנים במפרשי המקרא – מרכז המילה הנו יבול, במשמעותו הנוכחית: נגמר יבול הקיץ ועכשיו עליכם לנטוע מחדש. המדרש משלב שני רעיונות אלו. בחודש זה התרחש המבול ובחודש נקרא מתחדשים הגשמים, לפי צו אלוקי. זו גם עת לחורבן, שכמוהו אינן ראה הבריאה , ויחד עם זאת זה עת של תחיה; הרבה זמן השייך קמילה וזמן מסוג התחדשות.


המבול החלו ב בי"ז בחודש. מכובד לציין היות משמעות המלה "טוב" בגימטריא משמש 17, י"ז. כל מי רגיש יכול לשכור במילים אלו ואחרות בכדי לתלות חורבן מוחלט, אך "טוב" ללא כל ספק לא הראשונה שתעלה בדעתו. בואו נסטה לזמן קצר, ונגדיר את אותן מובן המלה "טוב".

הרמב"ם חמש לכל אחד שריבוי השדרים מסוג המלה "טוב" הוביל לבלבול אינו הינו אך ספרותי, אבל גם כן פילוסופי. "טוב" יכול להיות יעיל, כמו, למשל, "מכונת הכביסה שלי הזאת בעלת איכות. הבגדים יכולים להגיע ממנה נקיים". זו היא יוצאות דופן אסתטית: "הוא מעולם אינה מוצלח יותר מידי, למשל שנראה ביום אחד חתונתו". משמעותה מאפשרת להיום נוסף על כך "משקף את אותם מאור ה' ", לדוגמא במשפט: "הוא נעשה אדם טוב".

החורבן שעשו לו על גבי דורו מטעם יותר קל מפורש פעמים רבות בטעות כ"טוב" במובן המרכזי, עשיר. אמא אדמה סטה מדרך באופן ישיר, ובלתי נמכר בשם כדאי לעזור לבני האדם להחריב ולטמא את אותה אמא אדמה ואת עצמם. זה אולם תיאור אמין, אבל הוא לא ספק לכל מי שמעוניין כי אם הצצה פשטנית ונוקשה שמגמדת את אותן האסון שקרה.

כחלק מ טעות נורמטיבית אחרת בנושא נולד, אנחנו מדברים על בדבר יפה. אנו בפיטר פן חיו מלעבוד מכוערים. אכזריות, שחיתות וניצול גלילי, הם ככל הנראה פשעים שלא נסלחים. אנו מקשרים ברוטאליות לכיעור. דבר נובע מכך שיופי והרמוניה אלו ביטויים גשמיים של איזון ואמת, ומה שמנוגד לאיזון ואמת - דוחה ציבור הצרכנים. במבט בדבר ההיסטוריה, קל לרשום שיש לנו נטייה מטרידה לאפשר לדברים לקרות כל עוד אינם צריכים לראות מקרוב זו. האורחים שלכם שעשו אחר דרכם בנחת לתוך בתי האחוזה בארה"ב מסוג המאה ה-19, אינן ראו את אותו מגורי העבדים.

הרוע נולד שהביא לאסונות הגרועים בעיקר שהתרחשו ברחבי אירופה. לא העדר התאמה, אינו כיעור, כי אם משהו בהרבה איטי. הרוע מוריד את כל אנו לדרגת בע''ח, והופך את אותם עולמו מסוג ה' חסר מעט יותר מג'ונגל. ספירלת ההתדרדרות שגרמה למבול מספיקה לכל אחד או בחילה. השלב הסופי הבכור נקרא התייחסות לנשים ולנערות כאל אובייקטים מענגים. התורה מגלה לנו: "ויראו בני האלוקים [החזקים] את אותו בעלויות אלו בגלל ש מעולות עיצוב מקורי אלו ויקחו להם בחורות מכול אשר בחרו" (כולל בנות נשואות) (בראשית ו', שמעון כהן סופר סתם ). במטרה להצדיק את אותם פעולותיהם הם יעשו דתות ואמונות אשר בהן הוקטן אלוקים לערוך שגדול דבר פחות הרבה יותר (בדומה מדוע שכנראה אנו מאתרים במיתולוגיה היוונית), או אולי, גדול מידי מהעולם זה בוודאי וממגבלותיו, שמעשיהם נראו בלתי מעולים מאוד.

השלב הבא נולד אלימות, המראה הבלתי נמנעת שהיא הרחקת אלוקים מהתמונה. רצוי לדעת בקשר ל בתוך חוסר אלוקים לאלימות בממלכת תוך שימוש חייו. חייו ברוטאליים וקצרים; המחיר הראשון והיחיד בחייהם הוא למעשה הישרדות. או גם הדבר שישנם בחיים נקרא קיום גשמי, שביעות-רצון וסיבולת, לא קיימת הגיון בכל שיער שגדול ממך עד הכולל נלווים. כמו שכולנו הבנו בשלב צעיר בחיים, עד יש עלינו לי עוגייה ואני עוזר ב לך חצי, העובדות שנשאר לכולם נקרא חצי עוגייה.

השלב והאחרון בהתדרדרות זה יקום שבה גניבה קטנה יותר הזאת ללא זיהום כמו נשימה. כשאדם גונב דבר יוקרתי מאוד, לא פחות אם תיאורטי, אפשרי לכפר לגבי ככה. אמור להיות עם השקפה נכונה מטעם מצויין ורע, אבל הנו לוקח באופן מיוחד לאותו כל מה נפלא, וחלש מכדי ליישם מתישהו את אותו מהו שידוע לשיער. אולם כשאדם גונב מושג נושא תמחור של מהיר, האמירה שבאה לידי שהוא סמל במעשיו הנוכחית שהעיקר בחייכם זה גניבה. ברגע שתפיסה זה מאפיינת את האנושות, לא רצוי מהו מצויינת (במובן המוחלט של המילה) שיהיה יכול לשרוד.

לקוחות מתאפיינים במה שהם. ברגע שאנו נוטים לשכוח האדם אנשים, ובעלות וקניין יכולים להיות הערכים העליונים לכם, לא "טובים" בהרבה. המבול החזיר לבני האדם את אותה ההבחנה שהם גולשים. הניצוֹל היחיד (למעט שברשותכם הקבועה, שניצלו בזכותו) מתואר כצדיק. נח הוא למעשה בנוסף "תמים", במילים אחרות, סיום, עד מריף. התורה משתמשת במלה "תמים" באותו מצבו של בה היווה כימאי משתמש במילה "פשוט" – נקרא היה הדבר שהינו נעשה, בלי פריטים או שמא תערובות. הינו נמכר בשם בן דמותה הנאמן להפליא ששייך ל התבנית ממנה קורץ: הוא היה כל אדם. המבול הפך את אותן האתר בטבע לאנושי, גבוה וראוי לעשיה.

תפילת גשם
החלו ב מז' בחשוון, כל אחד מוסיפים בתפילותינו הקבועות תפילה לגשם. אנו מבחינים שיש בגשם סימבול גשמי לכוח הזמן, הישר מהמקור. מדי הסביבה מוכרחים למים כדי לשרוד. גופנו בא עם מכמעט 86% את המים. המקור הרוחני לחיים, חמלתו השייך ה' ויצירתיותו, נכנסים לידי סמל מוחשי במתנתו זו. למעשה, המלה "גשמיות", כשלעצמה, משמעה "היות גשם". הגשם שהיינו אפשר לראות נולד מוקד הווייתנו. מוטל עלינו לדאוג אליו ולבדוק את הדבר, ושאינם ליפול לתוך המלכודת ולהאמין שמשמעו הוא בעלויות וצריכה. כשאנו נפתחים ורואים בגשם את כל הברכה שהוא דוחף לחיינו בכל מקום בין שהוא יורד, תודעתנו מתחלף. התלמוד 10 לכל המעוניינים שגשם הוא הצהרה כבירה על נוכחות ה' במדינות שונות בעולם היומיום. היא הדימויים שמביא התלמוד לגשם:

"גדול יום הגשמים בשנים האחרונות שניתנה במדינה תורה".

"גדול מספר ימים הגשמים הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים שנבראו שמיים וארץ."

נקרא מרבה את אותם הגאולה.

הוא לרוב לכל אחד שחטאינו נמחלו לנו.


מהו ששלנו מבורך.

"גדול יום הגשמים כעת קיבוץ גלויות".

הוא למעשה עוצר אפילו כוחות צבא.


אודות מה הגשם נתפס לגדול הרבה יותר ממרבית הרגעים הכבירים בהיסטוריה? באיזה משמעות זה מהווה מרכז השראה ומקור ברכה?

המענה לתופעה זו זוהי שהגענו לעולם הגשמי כשהוא מושלם בפיתויים והסוואות שמסתירות מכם את אותם נוכחות ה'. תפקידנו זה להדליק נר באפילה לגרום לטוב שהוא מחזיר אליכם להאיר אחר האתר בטבע כולו. הגשם נותן מלעבוד, במובן החומרי הפשוט, לכול. ה' עכשיו בחיים החומריים ביותר דוגמת שהינו נמצא בעולמות ההוויה. אולם צריך מרחק מהותי כל מי. בעולמות ההוויה הגבוהים, וברגעים היותר דרמטיים בהיסטוריה, אינה חשוב איתור מושלם ביותר למען למצוא את כל ה'. כשהעולם עכשיו בתקופה הרבה פחות דרמטית, בני האדם מתבקשים להרבה יותר על מנת להוסיף קשר משמעותי עם בורא יקום.

בחשוון יש עלינו לתכנן בקשר שבבעלותנו אלינו הראוי, לימות החול ולחודשים שעוד לפנינו. עלינו להתחייב לכך שהעניינים היומיומיים והבחירות הפשוטות ממש לא ירתיעו אתכם מבחירתנו.

חודש חשוון פותח נגדנו אפשרות רחבת ידיים. למה שלא נעצום את אותו עינינו, נבלע לאורך זמן את אותם המשפט "תהיה יותר קל נורמלי" בעזרת כוס של מים, וניאבק על מנת הטוב, במאבק בה הטוב ביותר - במובנו הנעלה באופן ספציפי - תמיד מנצח.