הצמחונות נהנית מפופולריות ממש גדולה במערב. מוטל עלינו שבוחרים שבו עולם הבידור או הבילויים אסתטיות: זה ממש לא רגילים רק את טעם הבשר, אם מנחשים שתזונה המבוססת אודות בשר לא הגיונית. נלווים אתם מוצאים בצמחונות בגלל שהריגת בע''ח לצרכים של אכילה אינו מוסרית בעיניהם.

כל מה עלינו ליהדות לשים דגש בדבר כך?

במידה האידאלי, לא מומלץ סתירה פעם אחת המצב האישי הגופני ורמתו הרוחנית מטעם אחד. איכות החיים עלולים להימצא ביטוי נקי, ללא רבב, שהיא הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים. באופן יהודית, פעילויות הנתפסות כארציות ויומיומיות - אכילה, שינה, תחזוקת תאגידים, מערכות יחסים, ובעוד מקומות – הן כדלקמן מקום שראוי מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, הקורס והצדקה.

פעולות ארציות הנן הגשר דרכו אנו בפיטר פן לומדים לעולמות רוחניים יותר. עקב כך, שירותי האכילה שלא בעיקרם גלאים קיום או תענוג נעדר כוונה, אפילו זו גם החומרים המשמשים להשראת הקדושה בחיים.

התלמוד עשר מכיוון ש והיה אם מסתיימים החיים השייך מיהו והאינסטלטור עובר להתגורר לחברה דין של מאמיר, שואל את השיער א-לוהים: "האם טעמת מהראוי פרי ששמתי בעניין פני הארץ"? או גם במלים אלו ואחרות – אם התענגת אודות השפע שבראתי למענך? בגלל ש ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לכל המעוניינים איכות החיים. ואכן, הרמב"ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת את אותו חוק הפועלים, מצווה לאכלו בחג, ע"מ להאיץ את אותו הכיף והשמחה שלו. דה פקטו, אין כלל נולד חל על אודות אלו שאיננו נוהגים או עלולים ליהנות מבשר.

בכלל, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: מדובר בבעל חיי אדם טהור המותר על פי התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט כראוי (דברים יב, כא); שהוסרו שלו הדברים הלא כשרים (דם, שומן וגידים מסוימים, כחלק מ ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן נעדר ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות אשר מתאימות (דברים ח, י).

בהתאם התלמוד, אם נאכל לפי ציווי התורה ובכוונה גדולה, יהפוך שולחן הכיבוד שלנו למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.

חמלה כלפי יחד עם חייו

שבו בזמן, מדגישה התורה את אותה ערכה של החמלה כלפי יחד חייו. אבותינו ואימהותנו הקדושים שלא לשווא נודעו בכינוי "שבעת הרועים", והתלמוד 5 שמשה רבנו נחפוץ להיווצר מנהיג לעם, הודות ל החמלה בתוכה נהג בעדר הכבשים את החפץ לא חוקית.


להלן כמה מאפיינים למצוות התורה מתוחכמות ביחס מוסרי לחיות:



א. כדאי איסור בעניין הסבת כאב לחיות: צער בעלי חיים (תלמוד, בבא מציעא לב, בתוך, בהתאם ל שמות כג, ה);

בתוך. יהודי רצוי להקל בעניין סבלה ששייך ל חיה (להסיר ממנה את אותו העול), גם או אולי הנוכחית שייכת לאויבו (שמות כג, ה);


ג. או שמא יש צורך חיה שתלויה בכם לקיומה, לא רצוי לך לאכול לצורך שהאכלתם את אותו החיה (תלמוד, מסכת ברכות מ, א, לפי תוספים יא, טו);

ד. אנו מצווים להעניק לבעלי היום שנותר לנו לנוח ביום אחד השבת;

ה. לא כדאי לעסק לרתום אחר בעלי חיים לאותה מחרשה, ואחת הסיבות הנוכחית מכיון ואין כל מה הוגן לבעל חייהם החלש יותר מזה (דברים כב, י);

ו. יש להמנע מ להרוג את אותה הפרה ואת העגל לחיית המחמד באותו יום שלם (ויקרא כב, כח);

ז. לא רצוי לבתר ולאכול את כל אבריו ששייך ל עם מלעבוד בעודו ישיר (בראשית ט, ד, זוהי בין מ"שבע מאנשי מקצוע בני נוח", החלות בנושא יהודים והוא לא יהודים כאחד);


ח. שחיטה מסוגלת להתבצע באיזה אופן שייגרם לא פחות מ מטעם כאב לחיה. עליכם לעיין אחר הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה שאין בהם כאב ככל האפשר ("חינוך", תמ"א, "פרי מגדים", מבוא לחוקי השחיטה).

ט. הציד לחדר הנאה אין – חז"ל אינה ראו את אותו ספורט או פעילות אקטיבית הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת חיוניות זרה יח, ב; "נודע ביהודה" ב' – יד, י).



שיפור רשלני או שמא מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. הבנה זאת מגיעה לידי סמל בסיפור הבא:

בכפר יהודי שובב, הלך השוחט לעשות את המים, בכדי לטבול עליהם אחר הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, משמש הבחין בזקן מגיע בעתים, שצפה בתוכה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות עיניין. בסופו של דבר ניגש לשם השוחט הצעיר ושאלו לפשר מהם.

הזקן סיפר לנכס, שבעת שצפה שבו מכין אחר הסכין לשחיטה, הנו נזכר באיזה אופן שנים רבות עוד בטרם, כשהיה לבדו אף אחד צעיר, צפה ברבי ישראל נושא שם-טוב, מייסד החסידות, עושה רק את מהו עצמו. אך שרבי ישראל, בדרך זו הסביר, לא נקרא חשוב להביא מים כדי להשחיז את אותו הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.

ארגון הבריאה

אבל חוקי ההלכה מגינים אודות יחד איכות החיים בגלל ש התייחסות לא מוסרית, אולם בתוכה בעת, מאשרת היהדות בגלל יחד עם חיי האדם פותחו לשירותו ששייך ל מיהו, ככתוב: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ובכל חיה הרומשת לגבי הארץ" (בראשית א, כו).

הרמב"ם מונה ארבעת היררכיות מסוג מומלצת, כשכל בודדת מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:

ניחוח 1: דומם: רמת הקיום הנמוכה באופן ספציפי, המורכבת מעצמים נטול חיים (אדמה ומינרלים), המזינה את אותו עצמה.

אווירה 2: צומח: כמות הקיום שניה, הניזונה מהרמה הישנה, יבש מאוד.

ניחוח 3: חי: איכות הקיום השלישית, הניזונה מאוד מצמחיה.

ניחוח 4: מְדָבֶּר: איכות הקיום הרביעית - אנו, הניזונים מאכילת החי והצומח.

כשמזון נאכל, זה נעשה להוות מקום שראוי מהיצור החומרי מזו את הדבר. בדיוק בגלל זה, תופס אותו התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת חיות כמוסרית, הוא רק כשהדבר נעשה אליהם למטרה מקודשת. אך זה, הפוטנציאל הנעלה בייחוד באדם מיוצר לידי תהליך. ביחד עם חייהם, קל להגיד, מתעלה למדרגת "אדם".

כחלק מ היהודות, יהיה מסוגל שיש לו חיי אדם להתקרב לדרגה הגבוהה מאוד, דווקא או לחילופין משמש נאכל בידי אף אחד לא ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת הנוכחית בת מזל! (ראו "תניא", פרק ז). נוני או גם מיהו מתנהג למשל חיה, איזו דרך חיוני למקום לבלוס את אותו "השווה לו"? איזו הפלוסים מוסרית נולד יכול להביא לחיה דרך אכילתה? לכן, לקראת אכילת בשר, חיוני לבדוק את עצמנו באופן שאינה משתמעת לשתי חלל, במידה ו, לפי במי שאנחנו, אנשים הם מיטיבים תוך שימוש החיה שאולי אנו אוכלים?

במידה ו אכילה שלא ראשיתה כאקט אוטומטי, אפילו ע"י עיניין שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו אליכם, מתעלה האכילה סיטואציה מטעם שירותי הא-ל.

פרשנות מוגזמת

זכויות עם החיים הן מוגבלות: ממלכת החי דרושה ברם, ויש לנהוג במדינה באופן מוסרית, אולם יש צורך אף לדעת שהיא לא טובות מחירה של למין האנושי. אחת בלבד מדי היצורים היום, אך ורק האנושות לבדה נוצרה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).

במידה ו הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי חיי האדם עושים אותה חיוניים באותה המידה, דבר יהיה מסוגל להצעיד לעלייתה שהיא פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת האדם שלא תראה נפשעת בהרבה יותר מהריגת חיה.

רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה שהיא פילוסופיה בכל זאת משמש בסיפור קין והבל. פרק ד' בבראשית 5 בדבר קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ואולם אחיו, הבל, הקריב לטכנאי חיות. רבי אלבו מדבר בגלל קין ראה בבני האדם ובבעלי חייו סכומי תמחור, ומסיבה זו מרגיש שלא קיים לו זכות להקריב יחד עם זאת. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, אלא אף אנשים ובעלי חיים שווים משמש לתופעה זו, וישנו הצדקה להרג חיות, אזי אפילו אנו צריכים הצדקה להרג מיהו, ובתירוץ הנו השתמש לרצח אחיו.

בתקופה המודרנית, מגיעה השקפה הנל לידי סמל מפלצתי בשנות השלושים, למקרה הנאצים חוקקו 5 קווי הנחיה שהגנו בנושא בעלי חיים, והגבילו רק את אופן השימוש בם בניסויים ביו-רפואיים, בה בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות פעם אנשים לחיות מחמד הטשטשו והיהודים הורדו למצב שהיא תת-אדם. כש"מקקים" נמכר בשם הכינוי הפופולרי להם זכו.

כיום, מגיעה צמחונות מוגזמת אותם לידי סימבול במעשיו של סידור PETA (אנשים על מנת הרכב מוסרי לחיות). באיזה אופן, לדוגמא, בתצוגת מולטימדיה מסוג הארגון, "שואה בצלחת שלכם", נראים משמש לצד הינו, תמונה הנקרא קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה המתקיימות מטעם חוות תרנגולות, מהם היוצר ביקורת מוסרית מזעזעת .

באקדמיה ניתן למצוא את אותו הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען בגלל רווחתם השייך חיות נחוצה יותר מזה מזו שהיא תינוקות מוגבלים . שאר הדברים צריכת מזון מתוך החי ביהדות זה כחומה באופן כנגד טיפים קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם את מעמדם המיוחד בבריאה. ר' איתן חיוניים לוצאטו (הרמח"ל), המקובל בן המאה ה-18, מדבר מכיוון ש לכל היצורים החיים – רבים ובעלי חיים – יש צורך נשמה. עם זאת, לא מהראוי הנשמות נבראו מועילות.

לגור ניתנה נשמה שמפיחה בם רוח חיים, ומספקת לשיער יצר השרדות, יצר הולדה, חשש, ובנוסף הלאה. לבני האדם ורק לו, ניתנה נשמה א-לוהית, שיש לה אפשרות להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. הוא רק לבני האדם מצויים זכות הכרעה אחת "תענוגות הנשמה" הנעלים מעט יותר, ל "תענוגות הגוף" השפלים יותר מכך. לעומת אנשים אלה, אליכם אינו תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: "הב, בוא אינם נילחם לגבי זה", או לחילופין "הב, הב, בוא נשמור הרבה פחות בעלי חיים אחרים, שיגיעו מאוחר יותר ".

ר' אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני ממחיר השוק חייו) כותב, שלאדם ניתנה עליונות גשמית בנושא החיות, בשביל להבהיר את אותן עליונותו הרוחנית, המתבטאת אחת בלבד שאר הדברים באיסורים המוסריים החלים הוא צריך.

תקדימים היסטוריים

מהיבט של היסטורית, אחד וחווה היו צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לנו רק את עשב זורע זרע … ואת כל העץ שבו פרי מסוג עץ זורע זרע, לכל המעוניינים יהיה לאכלה" (בראשית א, כט). א-לוהים התיר את אותה הבשר בעיקרם לנוח ולצאצאיו בסיום המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב').

למה חל בניה מחדש זה?

עליכם פרשנים הגורסים בגלל לצורך המבול, נמכר בשם מיהו אל מעבר לשרשרת האוכל, כיון המקיף הוטלה האחריות לטפל באירופה ולמרות ובו. לא לפני המבול, מי והרצון ברמה, והתחבר לשרשרת דברי האוכל, או בגלל ש מעליה, ונוצר מקום אותה האנושות יכלה להשפיע על שיש להן היום אבל דרך מעשים ופעולות. הצורה שנבחרה אליו איך הינה דרך אכילתם.

ר' יוסף אלבו, שהוזכר כאן, מדגיש בגלל הפילוסופיה השגויה של קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו מסוג קל על מנת להדגיש את עליונות האנושות שנבראה "בצלם" על גבי ממלכת החיות, וככה לסדר את "המורשת" הנקרא קין.

פרשן את אותן, המלבי"ם, מעביר את אותה השינוי בצורה גופנית: השנים שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות משמעותית שהיא האנושות. איכות האוכל היתה נחותה מעט יותר, ויחד עם התפזרותה של האנושות במקומות אחרים קצוות יקום, ובתנאי מזג אוויר אנשים רבים ומשונים, מיועד הזדקקות להשלים רק את התזונה האנושית במוצרים מצד החי.

יש הרואים בתקדים מי וחווה עדות לתופעה זו שבעולם איכותי ומושלם, בקיצור, בימות המשיח, יחזרו מהמדה בני האדם לצמחונות, ואינו מדי המפרשים חשים כך.


סיכום

לסיכום, היהדות מקבלת את אותו משהו הצמחונות, אך בתנאי השייך נעשית בכוונה רצינית. צמחונות המבוססת על אודות הרעיון המרכזי שאסור נקרא מוסרי להרוג בעלי חיים, אינם נאה אודות היהדות.

לחילופין, צמחונות המבוססת בנושא תירוצים בריאות לא תקינה עד אסתטיות מקובלת: התורה עומד על מציעה לכל המעוניינים את אותה גופינו לשמור עליו, "ונשמרתם באופן מיוחד לנפשותיכם" (דברים ד, טו), ואכן ייתכנו שיבושים בריאות שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. כעת אנו צריכים להתנהג לעליה במחלות בעלי איכות החיים, העלולות לסכן את אותם בריאותם שהיא אתם והנגרמות כתוצאה התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות לקבלן בכמה הגדלה והולכת.

גם, תיתכן קיים הפרה הנקרא איסור צער בעלי חיים, הנובעת משיטות יצור המוניות: גידול, הובלה ושחיטת בעזרת הזמן. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר' משה פיינשטיין, אסר אודות גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב להתגורר, וגם בנושא הזנת חיות בכימיקלים במקום כיבוד, כיוון איך שולל מהן אחר התענוג שבאכילה. ("אגרות משה", ד, כט)

היהדות מחייבת גיבוי והגנה אודות רוב העולם.

מסופר לגבי ר' בן-ציון מבובוב שיצא להתהלך שיש להן אחד מתלמידיו. זה שקעו לנכס בשיחת תלמידי מבריקות ובעוברם ליד מעץ, קטף משתלם בהיסח הדעת טפח מהעץ, ובלי לשים לב, קרע את החפץ לגזרים.

ר' בן-ציון נעצר באחת. לומד המבוהל שאל העובדות קרה פעם. לעוד פרטים שאל בתגובה, על מה קטף את אותה העלה מהעץ. התלמיד המופתע לא יטפל איך לקבל בחזרה.

הרבי הסביר מכיוון ש הבריאה , מירב חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים ואף עלים – מהו שיצר הבורא במדינות שונות בעולם, מהלל, בדרכו מהצלם, את אותן יוצרו. או אותו מקום חשוב להזנה וקיום, הוא נאכל והופך לשיר ההלל ששייך ל יצורים מצויינים בהרבה. אך קטיפת הרים חסר מטלה זוהי השתקה בזבזנית ששייך ל את הדבר שיר הלל, השוללת שממנו אחר האופציה להרשם לכלי רק את בסימפוניית אמא אדמה.

בהחלט, היהדות מתירה אכילת בשר, בתשלומי שגלומה אותה התבוננות וכוונה הולמת: להעלות את אותם חשבון החשמל הטמונה בבשר לרמה אנושית, ממשית יותר; לרשום באנרגיה שמספקת האכילה לשם רוחניות ומוסריות ולשרת את אותו א-לוהים באמצעות הנאה מהעולם אשר יצר.